לאומי קארד אשראים בע"מ נ' צרפתי

החלטה

בפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע החלטתי מיום 21.10.10 (להלן: "ההחלטה נשוא הערעור").

כנגד תביעת המשיבה על חוב כספי הגיש המבקש התנגדות לביצוע, אשר נדחתה, למעט לעניין השאלה – האם קיבל המבקש את כרטיס החיוב לידיו במעמד החתימה על הבקשה לקבלו. החלטה זו נשענת על האמור בסע' 5(ד)(1) לחוק כרטיסי חיוב, , הקובע כי אין נפקא מינה אם העסקאות בוצעו ע"י אחר, כאשר מתברר כי בעל הכרטיס הוציא את הכרטיס מידיו.

כן נקבע שיוגשו תצהירי עדות ראשית, בתוך 45 יום מיום ההחלטה. בקשת המבקש להורות למשיבה לגלות לו מסמכים נדחתה בהחלטה מיום 21.10.10, בה נקבע:

"הטעם הראשון, פחות בחשיבותו, נעוץ בפרוצדורה....הטעם השני, החשוב יותר, הוא בכך שהתנגדות המבקש התקבלה בחלקה הקטן בלבד, קרי: ביחס לטענת הנתבע שלא קיבל את הכרטיס במעמד החתימה על הבקשה להנפיקו...לפיכך, אין רלוונטיות למסמכים שגילויים מבוקש לטענת ההגנה היחידה שהתקבלה. מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה, כי גילוי המסמכים עשוי לפתוח פתח להרחבת חזית טענות המבקש שלא כדין,...."

בסופו של יום הוריתי להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 5.11.10.

בקשה להארכת המועד להגשת התצהירים, לאור הגשת הערעור, נדחתה ביום 18.11.10 משום שסברתי כי אין בערעור משום טעם להאריך את המועד להגשתם.

בישבה המקדמית חזר המבקש על הבקשות לגילוי מסמכים ולהארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית והוסיף בקשה לעיכוב הביצוע. הבקשות נדחו.

יוער כי עד למעד הדיון, שנערך ביום 22.11.10, לא הוגשו תצהיריו.

עתה, מחדש המבקש בקשה לעיכוב הליכים, המוגשת בכתב, ולפי אותן הנמקות. המבקש סבור כי במידה ויתקבל הערעור תצטרך המשיבה לגלות לו מסמכים ויתאפשר לו להתייחס אליהם לעומק בתצהיר עדותו הראשית.

הבקשה הוגשה בלא תצהיר ולא פורטו הנזקים העשויים להיגרם למבקש אם לא ינתן הצו המבוקש.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה נועדה לעקוף את ההחלטה שבה נדחתה הבקשה להארכתה מועד, על מנת להשיג, בגלגול שלישי, הארכה נוספת של התקופה להגשת התצהירים. כמוכן, היא מתנגדת לבקשה לגופה, משום שלעניות דעתה סיכויי הערעור נמוכים לאור קבלת ההתנגדות באופן מצומצם ביותר.

הכלל הוא כי החלטות יש לבצע לאלתר או בתכוף לנתינתן. במקרה כאן, המבקש לא ביצע את ההחלטה נשוא הערעור עד כה למרות שלא הגיש בקשה לעיכוב הביצוע והביצוע לא עוכב. לטעמי, די בכך, ובוודאי בהצטרף החלטות שניתנו בעניין, משום לדחות את הבקשה על הסף.

למרות האמור, אתייחס לבקשה גם לגופה. כידוע, שני שיקולים על בית המשפט לשקול בעת הדיון בבקשה לעיכוב הביצוע: הראשונה – היא שאלת סיכויי ההצלחה בערעור; השנייה – היא חומרת הנזק שייגרם למבקש אם לא ינתן הצו.

לטעמי, הנסיבות במקרה דנן מלמדות כי המענה על שתי השאלות הוא שלילי. במלוא הענווה אני סבורה כי דין הערעור להידחות ומכל מקום סיכויים נמוכים ביותר, משום שהמסמכים אותם דרש המבקש לגלות קשורים בכמות ובטיב העסקאות שבוצעו, שלא על ידי המבקש אליבא שיטתו, באמצעות כרטיס החיוב. כפי שציינתי, לשאלה זו אין נפקא מינה אם יתברר כי המבקש קיבל את הכרטיס לידיו והעבירו לאחר. בשאלה זו קיימת מחלוקת אשר תידון במסגרת בירור הגנתו של המבקש ולעניין זה. לכן, המסמכים שגילויים התבקש אינם רלוונטים לשאלה שבמחלוקת ולא ברור – אף לא מבקשות המבקש – מה יועילו אלה להגנתו, אשר הצטמצמה לפי החלטתי לשאלה עובדתית יחידה.

אשר לנזק, המבקש לא פירט ולא הצהיר. סברתי כי אף אם יוגש תצהיר עדות ראשית ולאחר מכן יתקבל הערעור (חרף סיכויים הנמוכים), לא ייגרם נזק של ממש, שכן המבקש יוכל לבקש לתקן את תצהירו ולהתייחס למסמכים שיקבל. לכל היותר, עשוי להיגרם נזק של הכנת שני תצהירים, אולם נזק זה ניתן לריפוי בהוצאות והוא אינו נזק חמור או בלתי הפיך המצדיק לעכב את ביצוע ההחלטה. המבקש לא טען, ולו ברמז, כי המשיבה לא תוכל לשפותו.

על כן הבקשה לעיכוב הביצוע נדחית. המבקש ישלם הוצאות בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: